משנה: סוּכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה. וְרִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּלָתָהּ פְּסוּלָה. Lorsque la Suka a plus de 20 coudées de hauteur (à l’intérieur), elle n’a pas de valeur légale; mais selon R. Juda, elle en a une. Lorsque sa hauteur est moindre que dix palmes, ou si elle a moins de 3 côtés, ou si la partie ombrée est inférieure à celle où domine le soleil1Dans son commentaire sur la Mishna, Mamonide note ce propos ce fait curieux dÕoptique quÕun rayon de soleil passant par un trou, sÕpanouit et forme un cercle plus tendu que celui quÕil quitte., elle est aussi sans valeur.
הלכה: סוּכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה כול'. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. וְרַבָּנִן יָֽלְפִין לָהּ מִפִּיתְחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְרִבִּי יוּדָה יְלִיף לָהּ מִפִּתְחוֹ שֶׁלְאוּלָם. אִם מִפִּתְחוֹ שֶׁלְאוּלָם דַּיוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. פִּתְחוֹ שֶׁלְאוּלָם גּוֹבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ מֵאָה אַמָּה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִן כְדַעְתְּהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַתִּקְרָה כְּאִילּוּ הִיא יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. כָּךְ אַתְּ אֲמַר הָכָא. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמַּלְתֵּירָה כְּאיִלּוּ הִיא יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בָסוּכָּה הִיא דַעְתֵּיהּ בְמָבוֹי. הִיא דַעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן בְסוּכָּה הִיא דַעְתְּהוֹן בְמָבוֹי. וְלֹא דַמְייָא. יֵשׁ דְּבָרִים כְּשֵׁרִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִים בְּמָבוֹי כְּשֵׁירִים בְּמָבוֹי וּפְסוּלִים בַּסּוּכָּה. דּוּקְרָנִין כְּשֵׁירִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא אַרְבָּעָה דֻּקְרָנִין וְסִיכֵּךְ עַלֵ גַּבֵּיהֶן. בַּסּוּכָּה כָשֵׁר וּבְמָבוֹי פָסוּל. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם אֵינָן גְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי כָּשֵׁר. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ גְבוֹהִין כַּמָּה כָּשֵׁר. דְּפָנוֹת כְּשֵׁירוֹת בַּסּוּכָּה וּפְסוּלוֹת בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. שְׁתַּיִם כְּהִילְכָתָן וְהַשְּׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתַּיִם שֶׁלְּאַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים וְהַשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. וּבְמָבוֹי עַד שֶׁיְּהֵא מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. רָחַב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת. בַּסּוּכָּה כָשֵׁר וּבְמָבוֹי פָסוּל. הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן אֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּיסּוֹס וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו פְּסוּלָה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. עַל בֵּית סָאתַיִם. אֲבַל יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְפָּה זְרָעִים. שֶׁאֵין מוּתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. חַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ. בַּסּוּכָּה פְסוּלָה. בְּמָבוֹי כָשֵׁר. סוּכָּה מְקוּרָה פְסוּלָה. מָבוֹי מְקוּרֶה כָשֵׁר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא סוֹף דָּבָר מְקוּרֶה. אֶלָּא אֲפִילוּ נָתַן מְלַתֵרָה וְיֵשׁ בָּהּ רוֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי.
אִילּוּ בַיִת שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מִכַּמָּה שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב בְּמַעֲקֶה. אֵינוֹ חַייָב בִּמְזוּזָה. אֶלָּא בַיִת מְקוּרֶה. אֵין סוכָּה מְקוּרָה. מָצִינוּ סִיכּוּךָ שֶׁהוּא כְקִירוּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הִרְחִיק אֶת הַסִּיכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה: אֶלָּא בַיִת מְגוּפָּף וְאֵין סוּכָּה מְגוּפֶפֶת. וַהֲרֵי אֶכְּסֶדְרָה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי אִילָא [בְשֵׁם] רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין בְּכוּלָּהּ. מַאי כְדוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. עַד עֶשְׂרִים אַמָּה אַתְּ יוֹשֵׁב בְּצִילָּהּ שֶׁלְסוּכָּה. מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּלְמַעֲלָן אַתְּ יוֹשֵׁב בְּצִילָּן שֶׁלְדַּפְנוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בִּנְתוּנָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לַדַּפְנוֹת. אֲבָל אִם הָֽיְתָה נְתוּנָה לְמַטָּה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לַדַּפְנוֹת כְּשֵׁירָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. בַּדַּפְנוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. נִיתְנֵי. סוּכָּה שֶׁהִיא נְתוּנָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לַדַּפְנוֹת פְּסוּלָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁאֵינָהּ מַחֳזֶקֶת אֶלָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. אֲבָל אִם הָֽיְתָה מַחֲזֶקֶת יוֹתֵר כְּשֵׁירָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה. בְּשֶׁאֵין דַּפְנוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. אֲבָל אִם הָיוּ דַּפְנוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ כְּשֵׁירָה. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בְסוּכָּתָהּ שֶׁלְהֶילֵנֵי הַמַּלְכָּה בְלֹוד שֶׁהָֽיְתָה גְבוֹהָה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהָיוּ חֲכָמִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאֵין בָָּהּ וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא אִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְצֻּוָּה עַל הַמִּצְוֹת. אָמַר לָהֶן. אִם מִשָּׁם רְאָייָה וַהֲלֹא שִׁבְעָה בָנִים תַלְמִידֵי חֲכָמִים הָיוּ לָהּ. אִית לָךְ מֵימַר. בְּסוּכָּתָהּ שֶׁלְהֶילֵנֵי בְּשֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶלָּא כְדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. אֶלָּא בְּשֶׁאֵין דַּפְנוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. מִסְתַבְּרָא מַה דָאָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָה. לֵית הִיא פְלִיגָא. דְּכֵן אָרחֵיהוֹן דַּעֲתִּירַייָא מֵיעֲבַד דַּפְנָתָא קְלִילָן דִּי ייַא קְרָוּרָה עָלִיל. –2En tte se trouve un long passage reproduit du trait (Eruvin 1, 1), Pourquoi une Suka trop haute est-elle impropre? Quelle que soit la hauteur d’une maison, n’est-elle pas aussi soumise à l’obligation d’être entourée d’une balustrade et à la loi de la Mezuza? Il y a une différence, en ce qu’une maison sera surmontée d’une toiture (à n’importe quelle hauteur), tandis que la Suka doit être seulement couverte de feuillage sur lattes. Mais ne trouve-t-on pas que cette couverture ressemble au toit, puisqu’il est dit plus loin (§ 10): “si le feuillage qui la couvre est distant de 3 palmes des murs, la Suka devient impropre au service”? (et, dès lors, les règles qui régissent la couverture et le toit doivent être semblables?) En effet, il y a une divergence en ce que la maison est close de toutes parts, tandis que la Suka ne l’est pas. Mais, au sujet d’une galerie, exedra3Mme trait, 1, 1., ouverte dans toute son étendue vers la voie publique, R. Ila ne dit-il pas au nom de Rav et de R. Yohanan que tous deux permettent d’y opérer des transports le samedi, la considérant comme une maison particulière, quoique non close partout? Pourquoi donc considère-t-on différemment la Suka? —C’est que, répond R. Abahou au nom de R. Yohanan, la Bible dit (Lv 23, 42): vous habiterez sous des tentes; jusqu’à la hauteur de 20 coudées, on profite de son ombre, mais au-delà on ne jouit que de l’ombre des murs. Aussi, dit R. Yona, la Suka est dite impropre lorsqu’elle est couverte au-dessus des murs qui dépassent 20 coudées; mais si cette couverture a été placée plus bas (quelle que soit la hauteur des murs), elle peut servir. Puisque selon toi, observa R. Yossa, la question dépend non des murs, mais de la place donnée au feuillage, la Mishna aurait dû dire qu’au cas où celui-ci se trouve placé au-dessus de 20 coudées, de la hauteur des murs, la Suka est impropre (donc, tout dépend de la hauteur des murs). Selon R. Aba au nom de Rav, cette restriction au sujet de la hauteur n’est vraie que lorsque la Suka étroite peut contenir à peine la tête et la majeure partie du corps, avec la table du repas4Elle ressemblerait un pigeonnier.; mais lorsque la Suka a plus d’espace, la hauteur importe peu, et celle-ci est valable. R. Jacob b. Aha ajoute au nom de R. Oshia: les rabbins ont interdit une trop grande élévation de la couverture lorsque celle-ci n’atteint pas les murs (qu’elle en est séparée); mais si elle les touche et se confond avec eux, la Suka sera valable (le contact permet à la vue d’atteindre le sommet). @N’y a-t-il pas un enseignement5Tossefta ce trait, ch. 1. qui conteste l’avis de R. Aba, puisqu’il y est dit que, selon l’exposé de R. Juda, il arriva à la Suka de la reine Hélène, à Lydda, de se trouver avoir une hauteur de plus de 20 coudées, et pourtant les docteurs y allaient et venaient, sans provoquer nulle observation sur le plus ou moins de valeur légale de la Suka? On n’y faisait pas attention, fut-il répliqué, parce que c’était à une femme, et que les femmes ne sont pas aussi strictement tenues de suivre ces préceptes. —Mais, fut-il objecté, n’y a-t-il pas lieu au contraire de tirer une preuve de ce fait particulier, puisqu’Hélène6Derenbourg, Essai, etc., avait 7 fils, qui étaient disciples de sages (gens sévèrement religieux)? Or, on ne peut pas arguer que la Suka de cette reine était trop petite pour laisser place à plus de la majeure partie du corps devant la table du repas (la reine ayant dû avoir une belle Suka); il faut donc adopter l’argumentation de R. Oshia et supposer qu’en raison de la jonction du mur au sommet, cette grande élévation était permise. Donc, l’exemple de cette Suka royale n’est pas un sujet de contestation, car tel est l’usage des gens riches d’établir des cloisons minces (sur lesquelles la toiture ne porte pas), afin que la fraîcheur puisse pénétrer (d’en haut)
רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. הֵבִיא נֶסֶר וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי חוּלֵייָה שֶׁלְעָמוּד. פְּשִׁיטָא. אִם יָמוּד מִן הַנֶּסֶר יֵשׁ כָּאן עֶשְׂרִים אַמָּה. אִם יָמוּד מִן הַקַּרְקַע אֵין כָּאן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ. כָּאֲוִיר פָּסוּל. כִּסְכָךְ פָּסוּל. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כָּאֲוִיר פָּסוּל פּוֹסֵל בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אִין תַּעֲבְדִּינֵיהּ כִּסְכָךְ פָּסוּל אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. סְכָךְ פָּסוּל אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. שֶׁלֹּא בָא אֶלָּא לְהֶיתֵּירָהּ שֶׁלְסוּכָּה. אָמַר רִבִּי מִייָשָׁא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַב הוֹשַׁעְיָה צְרִיכָה לֵיהּ. וְלָמָּה לֹא יְלִיף לָהּ מִן הָדָא דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמְשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָן לְמַטָּן. אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. וְאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בְּשֶׁאֵינוֹ יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּצִילָּן שֶׁלְדַּפְנוֹת. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּצִילָּן שֶׁלְדַּפְנוֹת כְּשֵׁירָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא דְּרִבִּי בָּא בַּר מָמָל אוּלְפָּן. מִן מַתְנִיתָן יְלִיף לָהּ רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כְּצוֹצְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם אֵין מְמַלִִין הֵימֶינָּה בַשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גְבוֹהָ עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְמַטָּן. וְאָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. וְהִיא שֶׁתְּהֵא מְחִיצָה מְשׁוּקַעַת בַּמַּיִם כִּמְלוֹאוֹ שֶׁלְדְּלִי. וְלֹא דַמְייָא. יַם כַּרְמְלִית הִיא. אֵינָהּ לֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא רְשׁוּת הָרַבִּים. בְּרַם הָכָא הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. מִקַּרְקַע סוּכָּה אַתְּ מוֹדֵד עֶשְׂרִים אַמָּה. . R. Oshia demanda: si (dans une Suka dépassant 20 coudées de hauteur) on apporte une planche de traverse, que l’on place (en partie) au-dessus du tronçon d’une colonne de milieu, il sera évident qu’en mesurant à partir du point où la planche porte sur le vide, la mesure dépassera 20 coudées; mais en mesurant jusqu’au dit tronçon, on n’atteint pas cette mesure. Or, comment cette partie qui dépasse est-elle considérée? Rend-elle l’ensemble impropre à titre d’air inapte, ou de couverture impropre au service légal? Car, pour l’air seul, l’inaptitude a déjà lieu à une distance de 3 palmes; mais, pour la toiture, elle a lieu à 4 coudées. A ce propos, ajoute R. Yossé b. R. Aboun au nom de Hiskia, il n’a été dit qu’une toiture de Suka devient impropre dans de telles conditions, qu’en raison de la mesure de 4 coudées justes rendant la Suka valable (l’excédant seul sera une cause de défaut). Je m’étonne donc, dit R. Meisha, de ce que R. Oshia a émis des doutes sur le genre d’inaptitude résultant de la susdite planche. Pourquoi ne pas résoudre ce point douteux d’après ce qu’a dit R. Aba b. Mamal? Or, il a été enseigné ailleurs (§ 10): “Lorsqu’on échelonne les parois (le côté) d’une Suka du haut en bas, s’il y a plus de 3 palmes d’écart du sol, elle est impropre.” Sur quoi, R. Aba b. Mamal ajoute que l’inaptitude est maintenue lorsqu’on ne s’asseoit pas pour manger à l’ombre des murs clos, mais presqu’à terre, vis-à-vis de la partie ouverte; mais si l’on s’asseoit en face de la partie close, le tout est valable (et l’ouverture est annulée). Pourquoi donc R. Oshia a-t-il des doutes et ne compare-t-il pas à ce cas celui de la planche posée à part sur un tronçon de colonne? —C’est que, répond R. Yossa, l’opinion de R. Aba b. Mamal n’est pas une règle énoncée directement (et pouvant à son tour être appliquée à un autre fait), puisque R. Aba b. Mamal la tire déjà d’une autre Mishnâ, de ce qu’il est dit ailleurs7J. trait (Eruvin 8, 9).: “D’un balcon exwsthr qui se trouve situé au-dessus d’un cours d’eau, il n’est pas permis le samedi de descendre le seau pour le remonter de là rempli d’eau (un tel transport d’une propriété à l’autre est interdit en ce jour), à moins d’avoir érigé une clôture haute de dix palmes, soit d’en haut (près du balcon), soit d’en bas (près de l’eau),” de façon à englober l’intervalle vide. Toutefois, ajoute à ce sujet R. Zeira ou R. Juda au nom de Rav, il faut que cette clôture s’enfonce dans l’eau au moins de la profondeur du seau (4 p.) pour y constituer un domaine privé, analogue au dit balcon. Cependant, on ne peut pas lui comparer le cas de la Suka: le domaine occupé par l’eau est tenu pour un intérmediaire, qui n’est ni une propriété privée, ni une voie publique; tandis qu’ici la Loi a dit: Vous habiterez sous des tentes (ib.); et comme il s’agit de s’asseoir, il faudra mesurer à partir du sol les 20 coudées, dont le total rend la Suka impropre (sans tenir compte de la façon de s’asseoir pour annuler l’espace resté vide).
הָֽיְתָה (לְמַעֲלָן) [לְמַטָּה] מֵעֲשָׂרָה וְתוֹלֶה בָהּ עִיטּוּרִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לְסַכֵּךְ בָּהֶן. מְמַעֲטִין בָהּ לַפְּסוּל. וְאִם לָאו מְמַעֲטִין בָהּ לַכּוֹשֶׁר. הָֽיְתָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְתוֹלֶה בָהּ עִיטּוּרִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לְסַכֵּךְ בָּהּ. מְמַעֲטִין בָהּ (לַפְּסוּל) [לַכּוֹשֶׁר]. וְאִם לָאו מְמַעֲטִין בָהּ (לַכּוֹשֶׁר) [לַפְּסוּל]. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי כְּשֵׁם שֶׁאָֽמְרוּ לְמַעֲלָן כָּךְ אָֽמְרוּ לְמַטָּן. קַשׁ וְתֶבֶן אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. עָפָר וּצְרוֹרוֹת מְמַעֲטִין בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. Si la toiture est inférieure à dix coudées par suite des ornements que l’on a suspendus au sommet, s’ils sont de la nature des objets qu’il est d’usage d’employer pour couvrir (non comestibles), la diminution de la hauteur sera réelle, et la Suka devient impropre; si ce ne sont pas de tels objets, la Suka reste apte au service malgré la diminution. Lorsqu’au contraire la Suka avait une hauteur de plus de 20 coudées et que l’on y suspend des ornements aptes à servir de couverture, ils réduisent la hauteur d’une façon avantageuse pour la Suka; si ce ne sont pas de tels objets, la hauteur ne se trouvera diminuée en rien, et par suite l’inaptitude de la Suka subsistera. R. Saméï ajoute: comme la hauteur pourra être diminuée d’en haut (par des objets suspendus), elle pourra l’être du bas; ainsi, le chaume ou la paille mis à terre ne la diminue en rien, mais des mottes ou des cailloux la diminuent. De même, dit R. Yossé b. R. Aboun, si de l’herbe a crû sur le sol, elle ne diminue rien. –8Suit un passage traduit au trait (Shabat 1, 1) (t. IV, -8).. On a enseigné9(Maasserot 3, 6).:
מְנַיִין לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה שֶׁהִיא רְשׁוּת אֲחֶרֶת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפּ֗רֶת. וְכָתוּב. אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֤י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶֽם׃ מַה דִיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְשׁוּת אֲחֶרֶת אַף דִּיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן רְשׁוּת אֲחֶרֶת. וַאֲרוֹן לֹא תִשְׁעָה טְפָחִים הוּא. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי זְעוֹרָה בָעֵי. מְנַיִין לַכַּפּוֹרֶת שֶׁהִיא טֶפַח. תַּנָּה רִבִּי חֲנִינָה בֶּן שְׁמוּאֵל. כָּל־הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ נָֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידָּה אוֹרְכָן וְרָחְבָן וְשִׁיעוּר קוֹמָתָן חוּץ מִן הַכַּפּוֹרֶת שֶׁנָּֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ וְלֹא נָֽתְנָה שֵׁיעוּר קוֹמָתָהּ. וּנְלַמְּדֶינָּהּ מִכְּלִי קָטָן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְעָשִׂ֙יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טוֹפַח סָבִ֑יב. מַה כָאן טֶפַח אַף כָּאן טֶפַח. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְעָשִׂ֧יתָ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב: מַה כָאן כָּל־שֶׁהוּא אַף כָּאן כָּל־שֶׁהוּא. מַאי כְדוֹן. רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר. פְּנֵי. אֵין פְּנֵי פְּחוּתִים מִטֶּפַח.
רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. אִילּוּ מִגְדָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת גָּבוֹהַּ כַּמָּה. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לַבַּיִת וּמִן בַּיִת לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְרַבֵּעַ לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת אֲנָן קַייָמִין. נִיחָא כְמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת שִׁשָּׁה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת חֲמִשָּׁה. וָאָרוֹן לֹא שִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה הוּא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יֹוצָדָק. חַד יְלִיף לָהּ מִן הָאָרוֹן. וְחוֹרָנָה יְלִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת. [וְלָא יָֽדְעִינָן מָאן דִּילִיף לָהּ מִן הָאָרוֹן וּמָאן דִּילִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת.] מִסְתַּבְּרָא דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי יָלְפִין לָהּ מִן הָאָרוֹן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. [אָרוֹן תִּשְׁעָה] וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק יְלִיף מִן הָעֲגָלוֹת. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. מְנַיִין לָעֲגָלוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ תֵימַר. גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. לֹא כֵן תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. צָב כְּמִין קַמָרֳסְטָה הָיוּ. אִִילּוּ חוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מוֹשִׁיטִין אֶת הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ תְּרוּטוֹת הָיוּ.
תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבָּעָה דְּפָנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַרְבָּעָה דְּפָנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דְּפָנוֹת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בִּמְזוּזָּה. [אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דְּפָנוֹת.] מִסְתַּבְּרָא דְּרִבִּי יְהוּדָה יוֹדֶה לְאִילֵּין רַבָּנִן וְאִילֵּין רַבָּנִן לֹא יוֹדוּן לְרִבִּי יְהוּדָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דְּפָנוֹת שֶׁהִיא פְטוּרָה מִן הַמְּזוזָּה וְאֵינָהּ טוֹבֶלֶת בְּמַעְשְׂרוֹת. Rabbi exige que la Suka ait un espace de 4 coudées, non de 4 murs; selon R. Simon, au contraire, il faut absolument 4 murs, n’y eut-il pas 4 coudées; selon R. Juda, il faut l’un et l’autre. Ce sont aussi les mesures qu’exigeait R. Juda pour imposer le devoir de la Mezouza. Même au cas où il n’y a pas 4 coudées et 4 murs, il semble que R. Juda admet bien l’avis des rabbins (qu’il faut les deux, et le défaut d’une des conditions entraîne l’invalidité); mais les rabbins n’adoptent pas l’avis de R. Juda, de sorte que s’il y a 4 coudées, ou seulement 4 murs, cette maison soit dispensée de la mezuza et ne soumette pas les fruits à l’obligation de la dîme (malgré ce défaut, la dîme est due).
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אַרְבַּע. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. שָׁלֹשׁ. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. סֻכּוֹת סֻכּוֹת סֻכּוֹת הֲרֵי שָׁלֹשׁ. אַחַת לְמַעֲלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן וְהַשְּׁלִישִׁית מִדִּבְרֵיהֶן. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. סֻכֹּת סֻכֹּת סוּכּוֹת מָלֵא הֲרֵי אַרְבַּע. אַחַת לְמַעֲלָן וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּן וְהָרְבִיעִית מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא אָמַר. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר טָעֲמוֹן דְּרַבָּנִן וְחוֹרָנָה אָמַר טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְסוּכָּה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָם֭ מֵחוֹרֶב. הֲרֵי אַחַת לְמַעֲלָן. [סוּכּוֹת] סוּכּוֹת סוּכּוֹת הֲרֵי שָׁלֹשׁ. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסוּכָּה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָם֭ מֵחוֹרֶב. הֲרֵי אַחַת לְמַעֲלָן. סֻכֹּת סֻכֹּת סוּכּוֹת מָלֵא הֲרֵי אַרְבַּע. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין שְׁמָעוּן טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְטַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן מִן הָדֵין קְרָייָא. וְסוּכָּה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָם֭ מֵחוֹרֶב. הֲרֵי אַחַת. וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר. הֲרֵי שְׁתַּיִם. מִזֶּרֶ֭ם וּמִמָּטָֽר: רַבָּנִן עָֽבְדִין מִזֶּרֶ֭ם וּמִמָּטָֽר אַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן עֲבַד מִזֶּרֶ֭ם וּמִמָּטָֽר שְׁתַּיִם. Or, R. Simon exige 4 murs, et les autres rabbins se contentent de 3, car ces derniers interprètent la triple répétition du mot Suka dans la Bible10(Lv 23, 42)-43., en ce sens qu’il faut une partie au-dessus (la couverture), et deux de côté (les murs), outre un 3e mur qu’ils ajoutent de leur autorité. R. Simon au contraire déduit de ce que le 3e des termes Suka est écrit au pluriel, qu’il y a allusion à un mur de plus, soit 4, un supérieur (la toiture), et les trois murs du bas, plus le 4e, ajouté par prescription rabbinique. Selon R. Hiya b. Ada, deux docteurs ont expliqué chacune de ces opinions, l’un justifiant celle des rabbins, l’autre celle de R. Simon. Les sages se fondent sur ce qu’il est dit (Is 4, 6): il y aura une tente pour s’abriter à l’ombre le jour contre la chaleur, ce verset fait allusion à la toiture, et les 3 termes Suka précités visent les 3 murs. Selon R. Simon, qui adopte ces déductions, il y a un côté de plus à envisager, parce qu’une fois le mot Suka est écrit au pluriel. Selon les rabbins de Césarée, on peut déduire de ce même verset d’Isaïe, soit l’opinion de R. Simon, soit celle des autres sages; la première partie de ce verset vise un côté; les mots suivants, pour la protection et le refuge, visent 2 côtés; enfin les 2 derniers mots, contre l’orage et la pluie, ne représentent qu’une expression, selon les rabbins, tandis que R. Simon en fait deux.
וְתַנֵּי כֵן. שְׁתַּיִם כְּהִילְכָתָן וְהַשְּׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתַּיִם שֶׁלְאַרְבָָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים וְהַשְּׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. אוֹתָן שֶׁלְטֶפַח שֶׁנְּתָנָן בָּאֶמְצַע מָהוּ. חָזַר וְאָמַר. אוֹתָן שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים שֶׁנְּתָנָן בָּאֶמְצַע מָה הֵן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּהָדֵין עוֹבְדָא אֲתַא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְאַכְשַׁר. וְתַנֵּי כֵן. חָצֵר שֶׁהָעֲמוּדִין מַקִּיפִין אוֹתָהּ הֲרֵי הָעֲמוּדִים כִּדְפָנוֹת. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. עֲשׂוּיוֹת כְּהִילְכָתָן כְּשֵׁירוֹת. שֶׁלֹּא כְהִילְכָתָן פְּסוּלֹות. סָֽבְרִין מֵימַר בָּאֶמְצַע. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. אֵילּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד אֵילּוּ. רַב אָמַר. אוֹתָהּ שֶׁלְטֶפַח צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מְשׁוּכָה מִן הַכּוֹתֶל טֶפַח. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ כְנוּסָה כַמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא יוֹצָא. רִבִּי בָּא חִינְנָה בַּר שֶׁלֶמְיָה רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ כְנוּסָה כַמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא יוֹצָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד כְּהָדֵין וְחַד כְּהָדֵין. כַּהֲנָא וְאַסָּא עָלוּן וַהֲווֹן קוֹמֵי רַב כְּהָדָא דִשְׁמוּאֵל. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְהִיא שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כִּלְחִיִים. Il a été enseigné11Tossefta ce trait, ch l.: deux murs (de la Suka) devront être réguliers, et il suffira que le 3e soit d’un palme. R. Hiya dit au nom de R. Yohanan; s’il y a 2 murs ayant chacun 4 palmes, et le 3e n’eût-il qu’un palme, la Suka est valable. R. Oshia demanda: est-elle valable aussi si l’on a placé le mur d’un palme entre les 2 autres, sans les toucher? Puis il modifia sa question et demanda ce qu’il en serait lorsqu’on a placé de même un des murs de 4 palmes? Selon R. Jacob b. Aha, un fait de cette dernière nature a été exposé devant R. Yossa, qui déclara en ce cas la Suka valable. En effet, il a été dit (ibid.): lorsqu’une cour est entourée de colonnes (ne se touchant pas), celles-ci sont considérées comme des murs. Mais l’enseignement précité ne contredit-il pas cet avis de R. Yossa, qui valide une telle Suka? Les 2 murs devront être réguliers, est-il dit; donc, en cas d’irrégularité, ils n’ont pas de valeur, et n’est-ce pas dire que c’est une irrégularité d’avoir laissé un intervalle au milieu? —Non, dit R. Samuel b. R. Isaac, l’irrégularité consiste dans le défaut du placement de l’un vis-à-vis de l’autre (non dans l’écart). Rav dit: le 3e mur qui est d’un seul palme devra être distant de l’un des autres murs d’un palme (pour être distinct). Samuel dit: si même ce 3e mur est tout-à-fait rapproché de l’un des autres, on le suppose écarté, à la distance voulue. C’est aussi l’avis de R. Aba Hinena b. Salmieh, ou R. Jérémie au nom de Rav. R. Jacob b. Aha dit que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish adoptent chacun l’un des deux avis qui viennent d’être exprimés. Cahana et Assa montèrent, et devant Rav se mirent à discuter chaque avis, jusqu’à ce qu’enfin ils adoptèrent celui de Samuel. R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Josué b. Lévi: il faut toutefois que ce 3e mur d’un seul palme ne se trouve pas à plus de 3 palmes de distance des autres (pour qu’il puisse y avoir jonction fictive), comme cela a été spécifié pour la latte figurant la porte à l’entrée d’une ruelle (ainsi close fictivement le samedi) –12Suit un long passage traduit au trait (Kilayim 4, 4) (t. II, p-66) et reproduit trait (Eruvin 1, 9)..
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יֹוסֵי בֶּן חֲנִינָא. נָעַץ אַרְבַּע קָנִים בְּאַרְבַּע זָוִיוֹת שֶׁל כֶּרֶם וְקָשַׁר גָּמִי מִלְּמַעֲלָן מַצִּיל מִשֵּׁם פֵּיאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כִּמְחִיצַת שַׁבָּת כֵּן מְחִיצַת כִּלְאַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אֶצֶל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לִנגינר וְהַרְאֵהוֹ שָׂדֶה אַחַת וּבֵית רָתָה הָֽיְתָה נִקְרֵאת וְהָיוּ שָׁם פִּרְצוֹת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר וְהָיָה נוֹטֵל [אָעִים] וְסוֹתֵם וְדוּקְרָנִים וְסוֹתֵם עַד שֶׁמִּיעֵטָן פָּחוּת מֵעֶשֶׂר. אָמַר. כְּזֶה כֵן מְחִיצַת שַׁבָּת. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְעִנְייָן שַׁבָּת [שֶׁאֵין] הַפֵּיאָה מַצֶּלֶת יֹותֵר מֵעֶשֶׂר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה [כֵן]. מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁהַפֵּיאָה [מַצֶּלֶת] יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר דַּייוֹ חֶבֶל אֶחָד.
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. הָדָא פֵיאָה מָה אַתָּ אָֽמְרָת. מִלְּמַעֲלָן. מִן הַצָּד. אִין תֵּימַר. מִלְּמַעֲלָן. כָּל־שֶׁכֵּן מִן הַצָּד. אִין תֵּימַר. מִן הַצָּד. הָא מִלְּמַעֲלָן לֹא. אִין תֵּימַר. מִלְּמַעֲלָן. יְאוּת אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִין תֵּימַר. מִן הַצָּד. לֹא אָמַר רִבִּי חַגַּיי כְּלוּם. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בְּעֲשׂוּיִין כְּמִין דִּקְרִים.
רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי אֶבְדַּיְמָא דְחֵיפָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לִגְבוֹהַּ אֲפִילוּ עַד מֵאָה אַמָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. לְעִנְייַן כִּלְאַיִם. אֲבָל לְעִנְייַן פֵּיאָה לֹא תְהֵא פֵיאָה גְבוֹהָה מִן הַקּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הִיא כִלאַיִם הִיא שַׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה. מַה בֵין פֵּיאָה מַה בֵין קוֹרָה. קוֹרָה מַצֶּלֶת מֵרוּחַ אַחַת. פֵּיאָה אֵינָהּ מַצֶּלֶת עַד שֶׁתְּהֵא מִגוּפֶפֶת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. וְאַתְיָא כַהִיא דְאָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. פֵּיאָה אֵינָהּ מַצֶּלֶת עַד שֶׁתְּהֵא מִגוּפֶפֶת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. טֶוטְרַפֻּלִיּוֹת שֶׁבִּכְּרָמִים אָסוּר לְטַלְטֵל תַּחְתֵּיהֶן מִפְּנֵי שֶׁהֵן סוֹף תִּקְרָה וְאֵין סוֹף תִּקְרָה מַצִּיל מִשֵּׁם [פֵּיאָה]. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה בְּאַרְבַּע עֲמוּדִים וַעֲלֵיהֶם אַרְבָּעָה פִּיסְטֻלִיּוֹת. וְהִתִּיר לְטַלְטֵל תַּחְתֵּיהֶן מִשֵּׁם פֵּיאָה. רִבִּי בּוּן וְרִבִּי בּוּן בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. פֵּיאָה מָהוּ שֶׁתַּצִּיל בְּסוּכָּה. אָמַר לוֹן. פֵּיאָה מַצֶּלֶת בְּסוּכָּה. סוֹף סְכָךְ מָהוּ שֶׁיַּצִּיל בְּסוּכָּה. אָמַר לוֹן. אֵין סוֹף סְכָךְ מַצִּיל בְּסוּכָּה. מַה בֵין זֶה לָזֶה. זֶה נַעֲשֶׂה לְכָךְ. וְזֶה אֵינוֹ נַעֲשֶׂה לְכָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּל־אִילֵּין מִילַּיָּא לְעִנְייַן מַשָּׂא וּמַתָּן. הָא לְהוֹרוֹת אָסוּר לְהוֹרוֹת. מָה אִם סוּכָּה קַלָּה אַתְּ אָמַר אָסוּר. שַׁבָּת הַחֲמוּרָה לֹא כָל־שֶׁכֵּן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מָאן תַּנָּא. פֵּיאָה מַצֶּלֶת. לֹא רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לֵיהּ. אַדָּהִי תַנָּאּ.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לְעִנְייַן כִּלָאַיִם. כָּל־הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. וְאִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר. מֵאַרְבָּעָה וְעַד עֶשֶׂר. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. וְאִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד. כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד מוּתָּר. כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר. יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ. כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד מוּתָּר. כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר.
לָעִנְייַן שַׁבָּת. כָּל־הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. מֵאַרְבָּעָה וְעַד עֶשֶׂר. אִם הָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר. וְאִם הַפָּרוּץ רָבָה עַל הָעוֹמֵד אָסוּר. יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ אָסוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה. יֵשׁ כָּאן פִּירְצָה שְׁלֹשָׁה. אֵין כָּאן מְקוֹם אַרְבָּעָה. מָתִיב רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן. מַקִּיפִין בַּקָּנִים. וְקָנֶה יֵשׁ לוֹ מָקוֹם. אָמַר לֵיהּ. לָא תְתִיבֵינִי פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. שֶׁכָּל־הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם הוּא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. מִכָּל־מָקוֹם. מִכֵּיוָן שֶׁהָעוֹמֵד רָבָה עַל הַפָּרוּץ מוּתָּר.
רָאשֵׁי פְסָל הַיּוֹצְאִין מִן הַסּוּכָּה נִידּוֹנִין כְסוּכָּה. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. וּבִלְבַד עַל פְּנֵי כוּלָּהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וַאֲפִילוּ כְנֶגֶד הַדּוֹפָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָא רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וַאֲפִילוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַדּוֹפָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יָסָא נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מָה הִיקַּלְתָּה בָהּ. חַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ. Les extrémités de branchage qui dépassent la toiture de la Suka sont encore considérées comme celle-ci. Toutefois, explique R. Houna au nom des rabbins de Babylone, il faut pour cela que le branchage dépasse toute la largeur de la Suka. Selon R. Jacob b. Aha, ou R. Yossa et R. Yohanan au nom de R. Oshia, il suffit de dépasser un mur quelconque. Enfin, selon R. Jacob b. Aha, R. Hiya dit pour R. Yohanan au nom de R. Oshia, que cette extrémité peut même passer sur un point non muré (dans le vide). On s’explique l’opinion de R. Yossa, d’admettre pour valable ce qui est en face d’un mur (qu’en imagination on suppose prolongé et couvert); mais comment expliquer l’avis de R. Hiya, d’admettre aussi pour valable ce qui est au-dessus de rien? Pourquoi tant d’allégement de la règle? En réalité, il s’agit de l’intérieur de la Suka; et bien qu’au-dessous de ce bout de branchage, la partie ombrée soit éclipsée par le soleil (à l’opposé de ce qui est prescrit d’ordinaire), ce point sera valable comme Suka.
וּכְשֶׁחַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָתָהּ פְּסוּלָה. הָא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה כְשֵׁירָה. סוּכָּה מְדוּבְלֶלֶת שֶׁצִּילָּתָהּ מְרוּבָּה מֵחַמָּתָהּ כְּשֵׁירָה. הָכָא אַתְּ אָמַר כְּשֵׁירָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר פְּסוּלָה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שַׁנְייָא הִיא בְּאִילָן שֶׁדַּרְכּוֹ לְפַסֵּעַ. De ce qu’il est dit: “si la partie claire dépasse l’ombre, la Suka n’est pas valable”, on peut déduire qu’en cas de partage égal, elle est valable; d’autre part pourtant il est dit (plus loin, 2, 3) qu’en cas de Suka irrégulièrement couverte, pourvu que la partie ombrée dépasse celle qui est claire, elle est valable, non en cas de partage égal? Pourquoi, à parts égales, est-elle tantôt valable, tantôt non? Les rabbins de Césarée répondent, pour Isaac b. Nahman au nom de R. Oshia, qu’il y a invalidité à parts égales lorsque la couverture provient d’un arbre dont les branches s’écartent souvent (de sorte que, plus tard, la partie ombrée sera éclipsée).